האם לא לעת הזאת הגעת למלכות - על זהות אישית, שליחות וייעוד 

בס"ד

עדיין לא פורים, אך אחת השאלות העוצמתיות והמרתקות מתוך מגילת אסתר מרחפת לה על פני הפרשה הראשונה בספר שמות.

שלושה שותפים בבריאת האדם: הקב"ה מוריד לעולם הזה נשמה וההורים נותנים לה את הגוף בו תגור בשנים הבאות. הנשמה הזו תתחיל דרכה בעולם הזה ועם המסע יגיעו גם השאלות העמוקות יותר הנוגעות לזהות אישית, ייחודיות וייעוד: מי אני, מה שונה או מיוחד בי, למה באתי לכאן, מדוע המסע לעיתים מאתגר כל כך – עבורי ועבור אחרים והאם יש לי תפקיד כלשהו במחזה הזה? גם משה רבנו עובר תהליך זה של בירור ובדיקה, ושום דבר משאלות אלו לא מובן לו כלל. אמנם את סופו של משה כמנהיג דגול המוציא את עם ישראל מבית עבדים, מתווך בינם לבין האלוקים ומוסר להם את תורתו ומביאם לבסוף אל הארץ המובטחת, אשר אליה לא הורשה להכנס כולנו מכירים, אך תחילת מסעו מרתקת ומעוררת שאלות רבות כיצד דווקא הוא נבחר להיות מנהיג. וגם כשה' כבר יודע עליו דברים שהוא עדיין לא יודע על עצמו, הוא יצטרך לעשות את המסע האישי שלו עם עצמו לזהות מי הוא ומה יכולותיו, עם הרבה נפילות וקשיים בדרך ואף קריאה לה' שישחרר אותו מייעודו כמנהיג, עד שבסוף "מסע הגיבור" שלו, בחומש דברים, נפגוש בו במלוא הדרו, זהרו ואישיותו העוצמתית, עומד מול אומה שלמה בתקיפות ונחרצות שאין כמותה, נושא נאום פרידה הנמשך על חומש שלם הנקרא גם "משנה תורה". כאז כן עתה, לעיתים הסביבה מזהה בנו יכולות ועוצמות שלנו עוד יקח רב לזהותם.

הרב יהונתן זקס, רבה הראשי לשעבר של אנגליה, בספרו המופלא "שיג ושיח", מסב את תשומת ליבנו לתופעה מעניינת: השאלה השנייה שמשה שואל את ה' במעמד הסנה היא בעצם "מי אתה"; "הנה אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם?" (שמות ג', יג). וה' עונה לו פעמיים: בפעם הראשונה הוא מזכיר את השם המפורש הכולל את כל מהותו; "...ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם;"  ובפעם השנייה הוא מפרט: "...כה תאמר אל בני ישראל ה' אלוהי אבותיכם אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלחני אליכם זה-שמי לעולם וזה זכרי לדור דר:" (שמות ג' טו).

אך השאלה הראשונה מהותית לא פחות:  "מי אני?" – "מי אנוכי כי אלך אל-פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים" (שמות ג' יא).  משה שואל שאלה מורכבת: מדוע אתה בוחר בי, ילד שגדל ללא זהות ברורה, כבד פה וכבד לשון, "לקוי למידה" או נכה בשפת ימינו, אדם שהרג מצרי שהתעמר בבני עמו, שנאלץ לברוח ממצרים למדיין כי בני עמו "הלשינו עליו", להיות מנהיג? משה לא יודע מיהו ומה זהותו ומה תפקידו בעולם הזה, עד גיל 80 לערך, על פי המדרש, שזה הגיל שבו פגש באלוקיו. הרב זקס מפנה תשומת ליבנו לשני חלקים מהותיים בזהותו המתהווה של משה:  "וירא בסבלות עמו", איש איכפתי ורגיש, וכן השם שנתן לבנו: "גרשום", מודעותו לזהותו כגר בארץ מצרים.

שאלת ה"מי אני" של משה מתקשרת כאן לשתי דמויות מרתקות בתולדות העם היהודי – אברהם אבינו ואסתר המלכה. בחירתו של ה' באברהם אבינו להיות מנהיג האומה מתחילה מהקריאה אליו לנטוש את זהותו הקודמת ולהתחיל הכל מבראשית: "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך". עכשיו הגעת לרגע הגדול של חייך והפיכתך למנהיג, אך שכח את כל מה שידעת על עצמך עד כה. זהותך צריכה להבנות מבראשית. משה מזהה כבר במעמד הסנה הבוער כי הוא עומד לפני אלוהים, אך אינו יודע איזה אלוהים הוא זה. הוא מצאצאיו של יעקב (נינו של לוי שהוליד את קהת שהוליד את עמרם אביו) אך כיוון שגדל בארמונו של פרעה אינו מכיר את אלוהי ישראל וכמובן ששם ההוו"יה אינו אומר לו כלום. אך כנראה משהו מתולדות עמו מוכר לו; לאחר שה' מבהיר לו כי הינו האלוהים של אבותיו אברהם, יצחק ויעקב, נגמרות השאלות של "מי אתה" ונותרת השאלה "מי אני", ו"מדוע דווקא אני הגעתי בעת הזאת למלכות". הזהות אליה משה מחובר היא רק היותו "כבד פה וכבד לשון", אך הזהות היהודית או חלקים אחרים באישיותו אינם בטווח הכרתו ומודעותו.

אסתר בת אביחיל משבט בנימין גודלה על ידי בן דודה מרדכי בעת גלות בבל. ילדה יתומה בארץ זרה שנקלעת בעל כורחה לארמונו של המלך אחשוורוש הבוחר בה במקומה של ושתי אשתו. מה היא יודעת על זהותה? מה היא יודעת על מורשת עמה ויהדותה? ממש כמו אברהם וכמו משה, וכמו מנהיגים רבים אחרים, היא מגיעה לייעודה בעל כורחה. ברגע השיא של העלילה שבו אחשוורוש שומע לעצת המן ומצווה להרוג את כל היהודים, מגיע אליה מרדכי ואומר לה: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. אמנם שמו של הקב"ה נעדר ממגילת אסתר, אך נדמה כי מרדכי ממשיך את קריאתו של ה' לבחיריו: יש רגע בחייכם, רגע של מלכות, של גדולה, שבשבילו הגעתם לעולם הזה. "לעת כזאת" אינו מושג זמן מוגדר והוא מרתק כשאנו עוסקים בשאלות של זהות וייעוד. ייתכן ומדובר בחיים שלמים אך לעיתים, כמו במגילת אסתר, רגע אחד בחיים יכול לשנות גורל של עם שלם.

מה מנסה לומר לנו כאן התורה? לכל אדם יש תפקיד בעולם הזה. נכון, לא כולנו נועדנו להיות מנהיגים, אבות האומה או מציליה, אך בלי הבירור הנוקב של "מי אנחנו" לעולם גם לא נדע מה תכלית קיומנו וייעודנו בעולם הזה. הזהות שלנו יכולה להיות מורכבת מחלקים רבים והמצרף המיוחד של כל אחד ואחת עושה אותו אחד יחיד ומיוחד בעולם הזה. כמו שלגוף יש את ה DNA הייחודי שלו – בדיוק כך גם לנשמתנו יש את ייחודה. חיבור למורשת אבות, לזהות לאומית מעבה ומחזקת את הזהות האישית, והיא זו שברגע האמת עזרה למשה ואסתר להתחבר לייעודם, למרות חוסר האמון שלהם בעצמם, כמי שיכולים להושיע את עמם. אמת, כי לעיתים דמויות חיצוניות משמעותיות בחיינו יכולות להעצים אותנו ולשקף לנו חלקים בעצמנו שאפילו לא ידענו שהם קיימים ולעזור לנו להוציאם מהכח לפועל ולחיות את חיינו במלוא הוויתנו. ה"אחר" הטוב והמיטיב שרואה בנו לא רק את היתמות, עילגות הלשון או כל "חסרון" אחר המשקף חלק מסויים בנו, אלא את מלוא הפוטנציאל הטמון בנו מעבר לכך, הוא דבר יקר ערך בכל מערכת יחסים – בין הורים לילדים, בין בני זוג ואפילו בין מנהלים ועובדים. אך לעיתים רבות כל כך אנו נאלצים לעשות את "מסע הגיבור" הזה בעצמנו, למצוא את התפקיד המתאים לנו, או את האמת הפנימית שלנו או האמונה לפיה נבחר לחיות את חיינו.

התורה מלמדת אותנו כי השם שנבחר לנו כבר טומן בתוכו מידע רב עלינו, ולעיתים כשייעודו של אדם משתנה או חלק אחר בו צריך לצאת לקדמת הבמה, גם שמו משתנה: אברם לאברהם, שרי לשרה, יעקב לישראל, יוכבד לשפרה ומרים לפועה. משה ואסתר לא משנים את שמם, אך עובדים על "השם" הפנימי שלהם. כך גם אנחנו יכולים. את השם הפנימי שלנו, זהותנו, מידותינו, אישיותנו, ייעודנו, אנחנו יכולים להרכיב ולשנות, לזהות, להרחיב, לייתר, לדייק, לשפר, גם אם אין בסביבה הורה, מורה, מנטור או מנהיג המשקף לנו את מי שאנחנו במלואנו, סיבת בואנו לעולם, ייעודנו ותכליתנו. מרחב הבחירה האישית שלנו לגדול ולצמוח הוא בלתי נדלה וזה תלוי רק בנו; האם נחייה כל חיינו מתוך כיווץ ונזהה עצמנו רק עם חלק קטנטן באישיותנו כמו "כבד פה", או נבין שבכל אחד מאיתנו יש קצת מן החושך והרבה מן האור, שקורא לנו כל העת לבחון "האם לא לעת כזאת הגעת למלכות"?.